החלטה בתיק ת"פ 7915-06-10

1.         כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום מתוקן בו יוחסו להם עבירות שונות על חוק מע"מ ועל חוק העונשין.

            כתב האישום המתוקן כולל 10 אישומים ונטען בו כי בין השנים 2003-2006 השתמשו הנאשמים במרמה, עורמה ותחבולה בכך שהכינו וקיימו פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים באופן שהשמיטו הכנסות של הנאשמות 2+3 בסך 4,503,553 ש"ח לפחות, וכן השמיטו הכנסה מדוחותיהם של הנאשמות 2+3 לשנות המס 2003-2006.

            כן נטען בכתב האישום כי הנאשם 1 השתמש בין השנים 2003-2005 במרמה, עורמה ותחבולה באישור ניכוי מס במקור מזויף, על ידי כך שהציג ללקוח של הנאשמת 2 אישור ניכוי מס במקור מזויף כאילו הוא זכאי לפטור מלא מניכוי מס במקור ועשה זאת במזיד ומתוך כוונה להתחמק ממס.

2.         בתאריך 30/10/11 כפר בא כוחם של הנאשמים בעובדות כתב האישום, כפורט בכפירה המפורטת שמסר, ובאותו מעמד טען כי לנאשם טענת זוטא לגבי הודאתו ביחס לעבירה של ניכוי מס במקור, הנטען להיות מזויף.

            באותו מעמד, ציין ב"כ הנאשם כי הנאשם ישקול העלאת טענה של הגנה על פי סעיף 34 ח' לחוק העונשין, אך לאחר מכן הודיע כי הוא חוזר בו מכוונתו זו.

            בתאריכים 14/05/12 + 07/06/12, התנהל משפט זוטא בסוגיית קבילות הודאת הנאשם 1 בעבירה של זיוף ושימוש באישור ניכוי מס במקור מזויף.

3.         כידוע, כאשר ישנה התנגדות לקבילותה של הודייה, מתנהל הדיון בשאלה זו במסגרת דיונית עצמאית המשולבת כיחידה נפרדת בתוך המסגרת הכוללת של הדיון באישום גופו ("על הראיות, חלק ראשון,  החל מעמוד 120 - ספרו של כב' השופט (בדימ') יעקב קדמי).

            התביעה היא האמורה לשאת בנטל ההוכחה שההודיה עומדת במבחן הקבילות, דהיינו כי נמסרה "חופשית ומרצון" ועל כן סדרי הדין מחייבים כי גובה ההודיה, שהוא בדרך כלל החוקר, מעיד ראשון על נסיבות מסירת ההודיה על ידי הנאשם במגמה להראות כי אכן לכאורה נעשתה "חופשית ומרצון", לאחר מכן אמור ב"כ התביעה לבקש מבית המשפט לקבלה כראיה על סמך דבריו של העד, ולאחר מכן מביא הנאשם את ראיותיו ואת הבסיס להתנהגותו לקבלת ההודיה.

            במידה ואכן מעלה התנגדות כזאת, נפתח "משפט הזוטא" כאשר ב"כ המאשימה אמור להשמיע את עדיו במטרה להפריך את טעמי ההתנגדות ומגיש ההודיה הופך להיות העד הראשון מטעם התביעה במשפט הזוטא.

            חובת ההוכחה המוטלת על התביעה מצטמצמת להפרכת טעמי ההתנגדות בלבד, כשהנאשם אינו מורשה להרחיב את המסגרת ולהוסיף טעמי התנגדות בשלב מאוחר יותר.

            לאחר שב"כ התביעה משלים את העדת עדיו כאמור, מגיע תור פרשת ההגנה, כאילו היה זה משפט פלילי לכל דבר: הנאשם רשאי להעיד בעצמו, וזכותו לקרוא לעדים לתמיכת התנגדותו.

            עם סיום פרשיות התביעה וההגנה, מסכם ב"כ התביעה ולאחריו ב"כ הנאשם, ולאחר מכן ניתנת החלטת בית המשפט.

            על אף סדרי הדין הללו, אשר נקבעו בפסיקה, בפועל ובשל טעות של הצדדים ושל בית המשפט, החל הנאשם בהבאת ראיותיו ולאחר מכן הביא התובע את עדו, כך גם לעניין הסיכומים - ב"כ הנאשם סיכם טענותיו ראשון ולאחר מכן סיכם את טענותיו ב"כ המאשימה.

            למרות חריגה זו מסדרי הדין הנהוגים, אני סבורה כי לא נגרם עיוות דין לנאשם ואתן את החלטתי בהתעלם מחריגה זו, על בסיס מה שהוכח בפני.

4.         בהודעה שהוגשה בהמשך לכפירת הנאשם, טען בא כוחו כי נימוקי הנאשם לטענת הזוטא הם שהופעלו עליו לחצים להודות כי זייף את אישור ניכוי המס במקור, וכי חוקרי המאשימה לא הודיעו לנאשם את זכותו הבסיסית להיוועץ עם עורך דין טרם החקירה.

            בעדותו בפני, ציין הנאשם כי זימן את עצמו לחקירה במע"מ לאחר שנודע לו מלקוחותיו שהוטרדו על ידי עובדי מע"מ בחקירות שונות, במהלך החקירה בוצעו חיפושים במחסן ובמשרדי עסקו, כמו גם בבית חברתו.

            לדבריו, החוקר איים עליו שאם לא ייכנע לתחתיו, לא ימכור יותר גרם אבץ בארץ, ומבחינת הנאשם השיא היה כשהחוקר איים עליו לעצור את הלקוח הכי גדול שלו באותו זמן - מפעל תרשיש באזור תעשייה חולון.

            לדברי הנאשם, חש ברע, ביקש שבא כוחו יגיע, בא כוחו אכן הגיע והנאשם לדבריו אמר לו "שאני חש ברע, ואני מוכן לחתום גם שכדור הארץ מרובע, העיקר שיניחו לי" - עמוד 12 שורות 23-24.

            לדברי הנאשם האיומים עליו נמשכו לכל אורך החקירה.